קורט וונוגוט מסביר איך לכתוב סיפור קצר

קורט וונוגוט, אחד הסופרים המוערכים בעולם, נפטר בשנת 2007 והשאיר אחריו עושר של חומרים ביניהם הרבה מאוד סיפורים קצרים. בסרטון הקצר הזה תוכלו לשמוע סדרת טיפים שהוא נתן לכל מי שרוצה לכתוב סיפור קצר טוב.

אני אוהב במיוחד את הטיפ הראשון.

דרמה - עצה מדיויד מאמט לגבי כתיבתה

דיויד מאמט (David Mamet) הוא היוצר, המפיק הראשי והכותב של הסדרה the Unit. הוא גם הפיק את הסדרה The Shield וכתב עוד מגוון רחב של יצירות. מכתב שצף ברשת בעקבות הביטול של הסדרה The Unit, חושף הרבה מאוד מידע מעניין, מחשבות על כתיבה ופנינים נוספות שהאיש שלח לאנשים שכתבו יחד איתו את הסדרה.

נתקלתי בקטע הזה באתר שקישר אל האתר המקורי שהעלה את הידיעה - Movielines, וחשבתי לשתף אתכם. אני ממליץ בחום לקרוא את כל שאר המכתב.
(השימוש באותיות גדולות מופיע כך במקור).

THE AUDIENCE WILL ONLY TUNE IN AND STAY TUNED TO WATCH DRAMA.
QUESTION: WHAT IS DRAMA?
DRAMA, AGAIN, IS THE QUEST OF THE HERO TO OVERCOME THOSE THINGS WHICH PREVENT HIM FROM ACHIEVING A SPECIFIC, ACUTE GOAL.
SO: WE, THE WRITERS, MUST ASK OURSELVES OF EVERY SCENE THESE THREE QUESTIONS.
1) WHO WANTS WHAT?
2) WHAT HAPPENS IF HER DON’T GET IT?
3) WHY NOW?

THE ANSWERS TO THESE QUESTIONS ARE LITMUS PAPER. APPLY THEM, AND THEIR ANSWER WILL TELL YOU IF THE SCENE IS DRAMATIC OR NOT.
IF THE SCENE IS NOT DRAMATICALLY WRITTEN, IT WILL NOT BE DRAMATICALLY ACTED.
THERE IS NO MAGIC FAIRY DUST WHICH WILL MAKE A BORING, USELESS, REDUNDANT, OR MERELY INFORMATIVE SCENE AFTER IT LEAVES YOUR TYPEWRITER. YOU THE WRITERS, ARE IN CHARGE OF MAKING SURE EVERY SCENE IS DRAMATIC.

תמונה: David Shankbone

הרצאה נהדרת של קולסון וויטהד על כתיבה

זו הפעם הראשונה ששמעתי על קולסון וויטהד, ואני שמח שיצא לי להכיר אותו מוקדם יותר מאשר מאוחר. בהרצאה בת שעה קולסון מדבר על הכתיבה מכיוונים שונים. קולסון הוא מסוג האנשים שלא היה אכפת לי להקשיב להם מקריאים שירה ווגונית. הוא מצחיק, יש לו קול מצוין, יש לו חוש קצב טוב, ונקודת המבט שלו מעניינת.

את ההרצאה הזו מצאתי ב-YouTube (מן הסתם) והיא חלק מאירוע שנקרא Chicago Humanities Festival, אירוע שגם עליו לא שמעתי עד כה. נראה שחוץ מקולסון מגיעים לאירוע הזה לא מעט אנשים מעניינים, אז שווה לכם לחטט ולהקשיב/לצפות לשאר ההרצאות שנמצאות שם. תהנו.

להיות סופר ולהתפרנס, לא תמיד זה קשור

כחלק מאירועי עולמות 2010, השתתפתי בפאנל די מעניין על פנטזיה אורבנית. בנקודה מסוימת ידידי היקר דידי חנוך ציין שסופרים אמורים להתפרנס בסופו של דבר. מהקהל מייד עלתה ההערה שבארץ סופרים לא מתפרנסים מהיותם סופרים. ההערה הזו הביאה אותי ואת דידי להעיר חזרה שגם בחו"ל זה די דומה.

הדוגמה המיידית שלנו הייתה טים פאוורס, גם בגלל ששמענו אותו אומר את הדברים (אותם אחלוק פה מייד), וגם בגלל שהוא היה חלק מנושאי הפאנל. טים פאוורס הוא סופר מוכר ומוערך גם בארץ וגם בחו"ל אבל הוא שייך לקבוצה גדולה מאוד של סופרים שכותבים באופן קבוע וספריהם נרכשים על ידי לא מעט אנשים, ובכל זאת הם לא יכולים להסתמך על מכירת הספרים שלהם כמקור הכנסה קבוע. האשליה שיש לנו לגבי ארצות הברית על פיה "יש מליוני אנשים שחיים שם אז מספיק שאחוז יקנה את מה שיש לך למכור בדולר ואתה חי טוב" היא לא יותר מסולגן נחמד שאנשים מסוימים אוהבים למכור, ואנשים אחרים אוהבים לקנות. בסופו של דבר יש הרבה מאוד אנשים שנאבקים יום יום כדי להתפרנס בארה"ב כי לא רק שיש שם המון המון צרכנים, יש שם גם המון המון המון יוצרי תוכן. לכן הפרנסה של טים פאוורס מגיעה ממקור אחר - הוא מלמד כתיבה לפרנסתו.

את אותו קורס הכתיבה מלמדים גם מורים לספרות בעלי דוקטורט ותואר בחינוך (טוב לא ממש את אותו הקורס, אבל קורס כתיבה כלשהו). הייתרון הגדול של פאוורס נעוץ בעובדה שהוא סופר ולא רק מורה. הוא לא קרא וכתב מאמרים על יוצרים אחרים, הוא-הוא אחד מאותם היוצרים. למרות הייתרון הזה, בסופו של דבר מה שחשוב לזכור הוא שפאוורס לא מתפרנס מהיותו סופר הוא פשוט זוכה לייתרון על המתחרים. אם אתם חושבים שפאוורס הוא בעצם הוכחה לכך שהבעיה היא לא בסופרים ובהצלחה שלהם אלא בסוגה בה פאוורס כותב (קרי, פנטזיה/מד"ב) הרי שזה פשוט לא נכון. נטלי גולדברג היא אחת מהמורות לכתיבה האהובות ביותר בארה"ב וספרה "Writing Down the Bones" הוא אורים ותומים ליוצרים רבים. נטלי אינה כותבת נישה כמו פאוורס. היא משוררת וספריה הם רומנים וספרי זכרונות בעיקר.

אבל אולי צריך להזכיר שמות נוספים, מוכרים עוד יותר (אולי) שגם הם לא מתפרנסים מהכתיבה. או אולי במקרה שלהם נכון לומר שהם לא מתפרנסים רק מהכתיבה. סטיבן קינג מרצה ברחבי העולם ומקבל (המון) כסף עבור כל הרצאה. קינג הוא בין הסופרים הבודדים שכנראה לא חייב להרצות וללמד כדי להתפרנס, אבל הוא עושה את זה. מי שמסתכל על ג'יי.קיי רולינגס ואומר "הנה היא עשתה כסף מהספרים שלה", שוכח שאת רוב הכסף היא עשתה מעסקאות עם אולפני הוליווד על הזכויות לספרים. גם ניל גיימן עשה המון (המון) כסף מדברים הקשורים לכתיבה שלו, ולזכויות על הספרים שלו. במילים אחרות, גם הסופרים שאנחנו יודעים שהם מתפרנסים מהספרים שלהם, עשו את רוב הכסף לא ממכירת הספרים עצמם אלא מאפשרויות עסקיות שהספרים האלו הביאו להם. לא צריך ללכת רחוק - רם אורן, אדם שאין ספק שהוא מהמובילים ביוצרים הישראלים הקים הוצאה לאור כי הוא הבין שכסופר הוא לא יראה כסף מכל הספרים שהוא מוכר בארץ ובעולם.

מה כל זה אומר לגבינו? אלו שנמצאים בתחילת דרכים, אלו שיוצרים ואלו ששואפים ליצור? שאנחנו צריכים לזכור את האנשים המוצלחים האלו ולהבין שאם בחרנו לכתוב זה לא כי אנחנו רוצים להיות עשירים אלא כי אנחנו מרגישים חובה לכתוב וליצור. הפרנסה תגיע מתוך האהבה הזו שלנו לתחום ובגלל שאנחנו הופכים את היצירה שלנו למלאכת מחשבת. הספרים שלנו כנראה לא יפרנסו אותנו בכלל (במיוחד אם הקהל שלנו יהיה השוק הישראלי בלבד), אבל כנראה הם יציבו את הרגליים שלנו על שבילים שעד כה לא היו לנו גישה אליהם כלל. מפה זו האחריות שלנו (שוב) לעשות את הצעדים שיובילו אותנו גם לפרנסה ולא רק להגשמה עצמית.

תמונה: filmmaker in japan