
יש יוצרים שמעדיפים לעבוד בדממה, באופן אישי אני זקוק למוסיקה כדי לעבוד. בזמן שכתבתי את הספר היום, הבנתי שכתיבה מהסוג הטכני שאני מתעסק איתה עכשיו, דורשת מוסיקה שונה מזו לה אני מאזין בדרך כלל, היא דורשת מוסיקה שאין בה מילים שלוכדות את תשומת הלב שלי ומבלבלות אותי.
אז יצאתי לחפש לי משהו מעניין לשמוע שלא יסיח את דעתי ומצאתי את Christopher O'Riley (שהוא נגן פסנתר מדהים), ואת האלבום שלו - Hold me to this. מדובר באחד משני אלבומים שמהווים פרוייקט מיוחד בו קריסטופר מנגן על פסנתר שירים של רדיוהד. רגע! אני יודע, אתם חושבים "איכס, מה זה הדבר הזה. עוד קאבר מאפן של להקת רוק בסגנון קיטשי" (נכון שדייקתי בציטוט הזה? מפחיד, אני יודע). אבל לא, לא מדובר בהלחנה משמימה של השירים האהובים האלו אלא בביצוע מעורר השראה. אפשר לשמוע שאוריילי אוהב את המוסיקה של רדיוהד וחיבר אותה לכלי שהוא מתבטא בו טוב יותר מבכל כלי אחר. חלק מהשירים ניתנים לזיהוי מייד, אחרים דורשים האזנה של דקה בערך לפני שמבינים במה מדובר. השמעתי את האלבום הזה באופן חוזר במשך כמה שעות ולא נמאס לי.
מה המוסיקה שעוזרת לכם ליצור?
5 תגובות:
גם אני מוכרחה מוסיקה כדי לכתוב, אבל לא מאוד בררנית בקשר אליה. בדרך כלל אני פשוט שמה ג'נגו או משהו כזה.
ג'נגו?
Hey
You should check
Didier_Marouani "space opera
"
and
Rah Band - The Crunch & Beyond (1978)
כיף לאנשים שיכולים לעבוד עם מוסיקה. אני צריכה שקט. אם יש מוסיקה, אני מקשיבה למוסיקה. עדי אומרת שזה מכיוון שלמדתי מוסיקה אז שני צידי המוח אצלי מתעסקים בזה כשאני מקשיבה.
לא מצאתי את space opera של Didier Marouani
ו-Rah Band - The Crunch & Beyond היא לא ממש מוסיקה שאני יכול לעבוד איתה. אבל אולי לאחרים זה יעבוד.
הוסף רשומת תגובה