או איפה אפשר בכלל לקבל רעיונות לדרכים בהם דמות תפעל? מכל מקום בו אתם נמצאים, אבל אתם צריכים להיות קשובים וערניים.
בריאן אזארלו מספר שכדאי ליצור את דמויות הפושעים שכתב בסדרת הקומיקס “100 כדורים”, הוא ישב בפאב מסוים, בחלק האחורי ביותר בו ישבו כמה ברנשים קשוחים למראה. הוא היה יושב ומקשיב לא רק למה שהם אמרו אלא גם לדרך בה אמרו את הדברים. הוא היה מציין לעצמו את המראה שלהם, אבל גם את ההתנהגות - תנועות גוף , הבעות פנים, סוג הומור וכדומה. כאשר הוא כתב את הדמויות שלו ב-100 כדורים, הוא לא היה צריך לחשוב יותר מידי, הוא ידע איך הדמויות האלו חושבות ופועלות. למרות שהסיפורים שסיפר היו פרי מוחו (המעוות משהו), הדמויות בסיפור זנקו מתוך הדפים והיו לא פחות מציאותיות מאנשים שנמצאים סביבכם.
השראה לדמויות יכולה בהחלט להופיעה בזמן מחקר. אזארלו ידע שהוא צריך דמויות של פושעים, ולכן הוא הולך, ומצא פאב בו יושבים הטיפוסים המתאימים ואז הקשיב להם. אבל ההשראה יכולה להופיעה בכל רגע לאורך היום. כשאני עומד בתור, אני כבר לא מרגיש שאני מבזבז את הזמן. עבורי אלו רגעים מצוינים להביט באנשים סביב ולבחון התנהגויות. בעבר הייתי כותב נקודות בפנקס, היום אני כותב אל תוך האייפון אבל מה שחשוב הוא שאני כותב, כל הזמן, את הדברים שאני רואה. אני מביט בדרך בה אנשים יושבים או מעבירים את הזמן. מאחר ומדובר במצב של המתנה כמעט בכפייה, הרבה מהאנשים שנמצאים שם מתנהגים בצורה לחוצה ועצבנית - התנהגויות מעולות עבור דמויות בספר שרוב הזמן מוצאות משלוותן ונאלצות להתמודד עם דברים שנפלו עליהן מהשמיים.
התבוננות באנשים היא פעילות אקטיבית מאוד. היא דורשת המון תשומת לב מכם, ויכולת לדעת איך לנתח את מה שאתם רואים. לאונרדו דה וינצ’י, למשל, ידוע בכך שהיה יושב שעות בפיאצה ומביט באנשים, בוחן אותם, ולרוב גם רושם את פניהם על הנייר שהיה איתו. הוא הקדיש שעות לעניין הזה, עבורו היה זה חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. יש המון סיטואציות במהלך היום בו יש לנו אפשרות להביט באנשים. זה יכול להיות בזמן הנסיעה ברכבת שם יש עושר של אנשים - אמהות, ילדים, חיילים, אנשי הייטק, אנשי ביטחון, סטודנטים וכן הלאה. אתם יכולים לקחת את הזמן של ארוחת הצהריים כדי להביט באנשים בזמן שהם מדברים עם חברים או להסתובב בקניון ולראות איך קבוצות של חברים מתנהגות. העולם הופך למקום מאוד מעניין, או לפחות רחוק ממשעמם, כשאתם עסוקים בהתבוננות.
אבל לא רק התנהגות וצורת דיבור מעניינת אותנו. יש הרבה אנשים מעניינים בעולם. אנשים שלובשים דברים מעניינים, שקוראים ספרים מעניינים, שעושים (כעיסוק או תחביב) דברים שונים ומיוחדים. התבוננות מוצלחת תעורר השראה כי היא מאפשרת לנו לראות את כל האנשים המעניינים האלו לא בעין ביקורתית (למה הוא לובש את הכובע המטופש הזה), אלא בעין של יוצר (הכובע הזה בהחלט מספר הרבה על הבחור הזה). אם יוצא לכם לטייל בעולם, הדרך בה אנשים מתלבשים ומתנהגים תהייה חשובה עוד יותר, זו הדרך היחידה להחיות דמויות שבסיפור שלכם מגיעות ממדינות אחרות. למרות שכולנו בני אדם, יש הבדלים מהותיים בין הדרך בה אנשים בצרפת מתנהגים לבין הדרך בה ישראלים מתנהגים. זה גדול יותר וחשוב יותר - יש הבדלים מהותיים בין הדרך בה מתנהג בחור מפריז לבין הדרך בה מתנהג בחור שגר 20 קילומטר משם.
מה עושים עם כל הרשמים שיש לנו? יוצקים אותם אל תוך הסיפור. נכון, אנחנו חיים במאה ה-21 ובני אדם מודרניים מתנהגים בצורה שונה מבני אדם בימי הביניים, אבל לא משנה הסוגה שבחרתם לכתוב בה, בסופו של דבר יש לכם דמויות שאיתם הקוראים צריכים להזדהות. חשבו על הספרים האהובים עליהם ביותר, דווקא מסוגות שאינן מודרניות. חשבו על ההתנהגויות שקראתם ותגלו שהדמויות מתנהגות כמו אנשים שאתם מכירים, הן מתנהגות כפי שאתם הייתם מתנהגים בסיטואציות דומות. המחקר ההיסטורי יעזור לכם להשתמש במילים הנכונות עבור דמויות בתקופת הרנסאנס, אבל התצפית שלכם על בני האדם תעזור לכם להבין מה סוג הדברים שהדמויות שלכם יאמרו, או (לפעמים חשוב יותר) לא יאמרו.
האם יש דברים שכדאי להמנע מהם בזמן חיפוש אחר השראה? כן, המנעו מלקחת השראה מדמויות בסרטים. יש לכך מספר סיבות. הראשונה - אם זו דמות טובה, אתם עלולים להגיע למצב בו אתם פשוט “משאילים” את הדמות לסיפור שלכם. קשה מאוד להתנער מהשפעה שיש לדמויות מיצירות אחרות עלינו, אתם כנראה תעתיקו אלמנטים מסוימים מדמויות אהובות בכל מקרה, ולכן אין צורך להתאמץ ולעשות את זה. הסיבה השנייה חשובה אפילו יותר. אתם מכירים את המצב בו אתם משתמשים במכונת צילום כדי לצלם עותק של ספר אבל אתם משתמשים בעותק מצולם? העותק שלכם נראה כבר הרבה פחות טוב, הכתב לא תמיד ברור, יש הרבה יותר לכלוך - בקיצור לא משהו שתרצו לעבוד איתו. אותה החוקיות נכונה גם להעתקת דמויות מתוך ספר או מעל המסך. העתקת דמויות מיצירות אחרות היא דרך בטוחה ליצור קלישאה עמומה, ומטופשת.
קחו לעצמכם משימה לשבוע הקרוב. בכל פעם שיש לכם זמן בו אתם כבר נמצאים בחברה (מסיבה, תור, המתנה לרכבת, נסיעה ארוכה בחברת אנשים אחרים), הביטו באנשים, והתחילו לכתוב את מה שאתם רואים. גם אם בהתחלה הדו”ח שאתם מייצרים נראה לכם מטופש ולא מעניין, אל תתייאשו. לוקח זמן לפתח התבוננות עמוקה יותר, וחייבים להתחיל ממקום כלשהו. אתם יכולים גם להביט באנשים שסביבכם בעבודה או בבית ולרשום לעצמכם את ההתנהגויות שלהם. מה שכן, נסו להמנע ממצב בו אתם רושמים מתוך הזיכרון שלכם התנהגויות - זה שווה ערך לצפייה בדמות מהטלוויזיה וכתיבת רשמים. הזיכרון שלכם מלוכלך ורגשי אז אל תסמכו עליו.
תמונה: Matthew Stinson
סטיבן פרספילד הוא סופר רבי מכר בינלואמיים ביניהם, The Legend of Bagger Vance, Gates of Fire, Tides of War ו-Last od the Amazons. הוא גר בלוס אנג’לס. ניתן למצוא פרטים נוספים ב