תפילת המוזה

בספרו “The Art of War” מציג הסופר סטיבן פרספילד את “תפילת המוזה” המשמשת אותו לפני שהוא מתחיל לכתוב.

הסיבה לשימוש בתפילה הזו, אומר פרספילד, נובעת מההבנה שלו לגבי הטבע האנושי. “יש משהו קסום שקורה כאשר אנשים מאפשרים לעצמם להכנע למשהו גדול מהם בו הם לא יכולים לגעת, אותו הם לא יכולים לראות, לשמוע או לראות”. בעוד שאני לא בטוח שאני מסכים לחלוטין עם הגישה הזו אני כן מסכים שיש קסם בתפילה הזו, שמקורה באודיסאה של הומרוס. יותר מכל דבר אחר, היא עוזרת לעצור את כל מה שקרה עד כה במהלך היום, משחררת אותנו לרגע ומאפשרת לשנות הילוך ולהתרכז, ולו רק לשעה קלה, במלאכת הכתיבה.

הקטע תורגם לאנגלית על ידי T.E. Lawrence (למרות שאין לי איך לבדוק, אני מהמר שמדובר בלורנס איש ערב אם למישהו יש מידע אחר, צרו קשר)

O Divine Poesy, goddess, daughter of Zeus, sustain for me
this song of the various-minded man who, after he had
plundered the innermost citadel of hallowed Troy, was made
to stray grievously about the coasts of men, the spot of
their customs, good and bad, while his heart, through all the
sea-faring, ached with an agony to redeem himself and bring
his company safe home. Vain hope - for them. The fools!
Their own witlessness cast them aside. To destroy for meat
the oxen of the most exalted Sun, wherefore the sun-god
blotted out the day of their return. Make this tale live for us
in all its many bearings, O muse…

סטיבן פרספילד הוא סופר רבי מכר בינלואמיים ביניהם, The Legend of Bagger Vance, Gates of Fire, Tides of War ו-Last od the Amazons. הוא גר בלוס אנג’לס. ניתן למצוא פרטים נוספים באתר הרשמי שלו.

תמונה: cliff1066TM