בכל יום סופרים צריכים להתמודד עם: סביבה מציקה (זה שאני עובד מהבית לא אומר שאני לא עושה כלום ולכן אתם יכולים לצלצל כל היום), חוסר אנרגיה (דיכאון לפתוח את המחשב ולגלות שיש עוד דברים לכתוב), ביטחון עצמי נמוך (ברור שכל מה שכתבתי גרוע, יש יוצרים הרבה יותר טובים ממני), שנאה עצמית (איזה גועל נפש של דברים כתבתי), עצלות (הרבה יותר נחמד במיטה) והתעסקות עם דברים מעניינים אחרים (תראו איזה כתם מעניין הקפה עשה על חתיכת הנייר הזו). אבל אם זה לא מספיק, בכל יום סופרים צריכים גם להתמודד עם כל עניין המילים שלא מפסיק להציק.
כן, מילים. זה נשמע פשוט וברור מאליו אבל סופרים (למעשה כל מי שעוסק בכתיבה) עובדים עם מילים והרבה מהם. לאדם הממוצע נראה שיש המון מילים בשפה (האנגלית או העברית), אבל מי שכותב למחייתו מגלה מהר מאוד שאין באמת כל כך הרבה מילים. כתיבה יומיומית מביאה אותך למסקנה שצריכים להמציא כמה מילים חדשות כי כבר נמאס להשתמש באלו שהשתמשת בהן בשנה האחרונה (ובזו שלפניה).
הרצון ליצור יצירה מפוארת מביא אותנו לבחור לא רק בעלילה מקורית ומעניינת, בדמויות עמוקות ומרתקות, ובמצבים קורעי לב אלא גם מביא אותנו לבחור במילים הנכונות ביותר עבור אותה היצירה. הרצון הזה (שהוא טוב, כמו כל הכוונות האלו שעל פי השמועה מרצפות את הדרך לגיהינום) גורם לנו לא רק לבחור במילים מפוארות ומיוחדות אלא גם לעשות איתם דברים חדשים ונהדרים. אין דבר מהנה יותר מלהלטט במילים וליצור משמעויות חדשות ונסתרות בעזרת מילים ומשפטים אותם אנחנו שמים בפיהם הדמיוניים של גיבורי הסיפור.
הבעיה היא שהרבה מאוד פעמים כל הוירטואוזיות הזו עומדת כאבן נגף בדרכו של הסיפור עצמו. מסתבר, קוראים יקרים, שלפעמים עדיף לעזוב את הלהטוטים בצד ופשוט לשבת ולכתוב את הסיפור. כאשר אתם מתרכזים בלספר את הסיפור ולא דואגים להמם את הקורא בכישרון שלכם, אתם מצליחים לרגש אותו הרבה יותר. אנשים יודעים מתי הכתיבה נעשית מהלב ומתי היא נעשית מתוך מילון אבן שושן.
באותה הנשימה חשוב להזכיר קיצוניות אחרת - דלות שפה. אנשים לא אוהבים לקרוא סיפורים בהם היוצר לא השקיע רגע אחד כדי לעבור על הדברים שכתב ולתקן שגיאות. אנשים לא אוהבים לקרוא סיפורים שנכתבים בלשון רחוב (אלא אם הדמות בספר אמורה לעשות שימוש בלשון הזו). זה לא כיף לקרוא סיפור עם עשרות סימני קריאה או פונט מודגש. ואם התחביר צורם אז המסר לא יעבור.
כשאתם ניגשים לספר סיפור תתרכזו מלכתוב סיפור טוב. את התאורים והתוספות תמיד ניתן להוסיף לאחר מכן, אם אתם מרגישים שהם חסרים, אבל את הסיפור הטוב לא יחליפו לא אמרות שפר ולא מטבעות לשון. פשוט תגיעו לנקודה, פשוט ספרו את הסיפור.
תמונה: sam UL
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה